כללי הפסיקה של הרב עובדיה יוסף – הליכה על פי מרן

במאמרים הבאים ננסה לפרט את מקצת כללי הפסיקה שהנחו את הרב עובדיה יוסף זצ"ל בפסיקת ההלכה שלו. כמובן שהרשימות הללו לא יכסו את אפס קצהו של מפעל הפסיקה הגדול של הגאון הגדול הזה. אולם פטור בלי כלום אי אפשר וננסה לאחוז בקצה גלימתו כדי ללמוד מדרכו וכן להכיר את שיטות החולקים עליו.

הכלל הראשון שנעסוק בו, שהוא אחד מהמפורסמים ביותר מתוך שיטת הפסיקה של הרב עובדיה הוא ההליכה בשיטת מרן הבית יוסף – רבי יוסף קארו. הבית יוסף כתב את השולחן ערוך תוך שהוא מסתמך על שלושה פוסקים גדולים – הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם, כאשר הוא בדרך כלל פוסק על פי הכרעת הרוב של שלושתם. הרמ"א פרס מפה על השולחן ערוך והוסיף את הפסיקות המקובלות בעולם האשכנזי על פי חכמי התוספות וחכמי אשכנז.

הרב עובדיה והבן איש חי

לאורך הדורות רבים מהפוסקים מבני עדות המזרח פסקו שלא כשולחן ערוך. במקרים רבים הם אמצו את הפסיקה המוקבלת אצל פוסקים אחרים כדוגמת הרמ"א. הפוסק המובהק ביותר שקיבל במקרים רבים את פסיקת הרמ"א היה הבן איש חי, שאמץ פעם אחר פעם את פסקי הרמ"א. הדברים נכונים במקרים רבים, וכמעט תמיד הם נכונים במקרים שבהם השולחן ערוך עצמו הביא בצד דעתו שהובאה בסתם את הדעה החולקת. ספר בן איש חי היה ספר ההלכה המקובל ביותר בתפוצות עדות המזרח.

חייבים לציין שהספרדים בכלל לא היו בעלי פסיקות אחידות לאורך מאות השנים האחרונות ובכל מדינה, ולפעמים אפילו בכל מחוז נהגו שיטות פסיקה שונות והיו פוסקים גדולים שונים שהלכו אחרי פסיקתם, ופעמים רבות פסיקות אלו היו נגד השולחן ערוך. למשל, בקהילות רבות של יוצאי מרוקו נהגו איסור קטניות בפסח. (במאמר אחר ננסה לדבר על האיחוד ההלכתי שהנהיג הרב עובדיה).

הרב עובדיה טען שפסיקת ההלכה הספרדית צריכה להיעשות כולה על פי השולחן ערוך ויש להוציא מהפסיקה את כל הפסקים שהושפעו ממגמות אשכנזיות. משפט שהיה שגור על פיו של הרב עובדיה הוא "כל אשר יאמר אליך יוסף שמע בקולו" בפרפרזה על המשפט שאמר פרעה למצרים בהתייחס לבית יוסף.

הרב עובדיה בצעירותו

הרב עובדיה בצעירותו

הרב עובדיה מספר שבהיותו בן 15 הוא לימד שיעור של הלכות בן איש חי והוא ראה שפסיקות הבן איש חי שונות מפסיקות מרן ולכן הוא החל להסביר לאנשים בשיעור איך צריך לנהוג אחרת מהבן איש חי. הוראות אלו יצרו כעס נגדו. בהמשך נשמעה שמועה שהוא חיבר בגיל 18 קונטרס של הערות על הבן איש חי שחולקות עליו. עובדה זו גרמה לכך שהרב ניסים (שהיה לימים הרב בראשי לישראל) גער בו, אלא שהרב עטייה הגן עליו.

ואינני מכחיש שיש לי קונטרס מיוחד הערות על דברי הרב בן איש חי, ומה יש בזה?… וידעתי כי כל מלחמתו של מר עתה היא להטיל עלי אימה שלא אדפיס את הקונטרס הלזה, אבל כבר למדונו רבותינו לא תגורו מפני איש, לא תאגור דבריך מפני איש, אלא שאין בדעתי עתה להדפיסו ועוד חזון למועד

בסופו של דבר הרב עובדיה הדפיס את הספר רק בשנת תשנ"ח, אחרי שמעמדו היה כבר מבוסס מאוד. שם הספר הוא הליכות עולם.

הרב עובדיה עצמו כיבד מאוד את הבן איש חי והוא עצמו מספר (הקדמה לטהרת הבית ח"ב) על חלום שבו נגלה אליו הבן איש חי ועודדו. למרות זאת הוא לא חשש לחלוק עליו פעמים רבות.

בן איש חי

רבי יוסף חיים – הבן איש חי

הנה בחלומי בלילה ההוא, ראיתי את הגאון רבי יוסף חיים זצ"ל מבבל … אשר בא לבקר בביתי ופניו מאירות כזוהר החמה. נכנס לחדר הספרייה והתיישב ליד השולחן. ראה לפניו אחד מחיבוריי, כמדומני שו"ת יביע אומר, והתחיל לעיין בו אחת הנה ואחת הנה, וכשסיים אמר: "טוב מאוד". ושאל אותי האם אני ממשיך להופיע ולדרוש ברבים דברי תורה ומוסר כאשר הייתה באמנה אתי. עניתי ואמרתי כי עדיין אני ממשיך גם בימים אלה להופיע ברבים בשיעורי תורה ובדרשות כאשר חנני ה' … אך התאוננתי לפניו שדבר זה מפריע לי בהמשך הכנת עריכת חיבוריי להוציאם לאור; שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי. ענה דודי ואמר לי בסבר פנים יפות: טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך, כי יש נחת רוח מאוד לפני השם יתברך בזיכוי הרבים כששומעים דברי תורה ומוסר וחוזרים בתשובה … ואיקץ והנה חלום.

דוגמאות לפסיקה כמרן הבית יוסף

אחת הדוגמאות המובהקות להחלטה לפסוק כמרן הבית יוסף היתה פסיקה שלו לגבי הדלקת נרות בערב שבת. המנהג שהיה מקובל ברוב תפוצות עדות המזרח היה להדליק כמו האשכנזים את הנרות ורק אחר כך לברך. הרב עובדיה (שו"ת יביע אומר ח"ב סי' ט"ז) עומד על החזרת המנהג על פי השולחן ערוך, כך שהשנים קודם תברכנה ורק אחר כך תדלקנה את הנרות. הפסיקה הזו יצרה מהומה גדולה בירושלים, כאשר משפחות רבות נחלקו במנהגן – חלק מהנשים המשיכו את מנהג אבותיהם וברכו אחרי ההדלקה, וחלקם נהגו כרב עובדיה וברכו לפני ההדלקה. היום כמעט כל הנשים הספרדיות מברכות לפני ההדלקה.

ישכיל עבדי

הרב הדאיה – הישכיל עבדי

מקום אחר שבו ניתן לראות את החשיבות שנתן הרב עובדיה לפסיקת השולחן ערוך היא לגבי אמירת ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת. השולחן ערוך פוסק שלא אומרים ויכלו בליל פסח שחל בשבת, אולם הרש"ש, שהה מגדולי המקובלים אמר שצריך לומר את ברכת מעין שבע גם בליל פסח. הרב עובדיה הכריע נגדו, ובעקבות כך הרב הדאיה, הישכיל עבדי, שהיה מגדולי הפוסקים בירושלים באותה תקופה כתב בחריפות על הרב עובדיה, וסיפר כמה חמורה הפגיעה בגדולי ישראל. הרב עובדיה ענה לו בספרו חזון עובדיה  (הלכות תפלת ליל פסח עמ' רל"ד) וטען שלמרות הכבוד העצום שהוא רוחש לרש"ש בכל זאת עליו לפסוק לפי האמת כפי מה שמורים הפוסקים "ובפרט שכן הוא דעת מרן הקדוש שקבלנו הוראותיו".

[מי שרוצה לעקוב אחרי הבלוג, יכול לעשות זאת על ידי לחיצה על follow, או על ידי הצטרפות כחבר לדף שלי בפייסבוק או בגוגל+]

במאמרים הבאים ננסה להאיר נקודות נוספות ממסורת הפסיקה של הרב עובדיה יוסף.